מה משותף לכל מי שמצייר (כולל אותי!),
70% מהמנכ"לים בעולם
ו… ביונסה?
ובכן, דבר כזה שנקרא תסמונת המתחזה.
אבל… מה זה?
יצא לך פעם לצייר או לסיים ציור אבל להרגיש שהוא נראה נורא?
או שקיבלת מחמאה על יצירה שלך ובפנים חשבת לעצמך "אוי אבל זה לא באמת יפה\טוב כלכך, הם סתם מנסים להיות נחמדים אליי"?
או… שקנו ממך יצירה\הזמנת ציור והרגשת ש"אני?! אבל יכולות הציור שלי לא טובות בכלל?!"?
תסמונת המתחזה היא מצב פסיכולוגי שבו אנחנו מרגישים כמו מתחזים… במה שאנחנו עושים!
זה מצב שבו אדם שמצליח להגיע להישגים (בכל תחום שהוא, אבל אני אתמקד בציור),
מפקפק ביכולת שלו להגיע ליכולות האלו ולכן – גם ביכולת שלהרגיש שהוא\היא ראויים למחמאות\כסף\הערכה שמגיעה עם ההישגים האלו.
התחושה היא שרימינו את העולם, שאיכשהו הצלחנו לשקר לכולם ובדרך לא הוגנת "לגנוב" הערכה שלא מגיעה לנו…
ושכמו כל גנב, בסוף "יחשפו" אותנו ואז כולם יידעו א מה שידענו כל הזמן-
שאין כאן שום כישרון והכל היה מזל\שקר.
כמובן שכל זה מלווה בהמון אשמה, חוסר ביטחון ופחד.
והם האויב הכי חזק של יצירתיות.
המצב הזה יכול להרגיש נורא ואיום,ובודד מאוד.
וזו הסיבה שחשוב לי לומר לך -אחרי עבודה עם אלפי תלמידים,
ומהיכרות אישית עם עשרות אמנים מקצועיים-
כולנו חווים את זה.
כן, אפילו אני 🙂
אני זוכרת שאחרי כ-5 שנים כציירת מקצועית ומורה,
היה אירוע כלשהו וישבתי עם אנשים בשולחן (שזה מפחיד בפני עצמו, לאדם מופנם כמוני), וכששאלו אותי מה אני עושה – עניתי
"אני מציירת 🙂 "
כשחברה שישבה לידי שמעה את זה, היא הזדעזעה ואמרה:
"היא ציירת על ויש לה עסק משלה! היא עשתה כמה תערוכות בארץ ובחו"ל, וציורים שלה תלויים בבתים של אנשים בארץ ובחו"ל! למה את מצטנעת?"
והאמת היא – שכל מילה שהיא אמרה, למרות שכוונתה הייתה טובה-
הרגישה כמו קוץ שננעץ לי בבשר וגרם לי לאי נעימות.
ומה עשיתי?
את המעשה הקלאסי של תסמונת המתחזה –
"זה לא כזה הרבה תערוכות והעסק שלי לא כזה גדול ואני לא…"
אני גם זוכרת מקרה נוסף –
לפני כמה זמן עשיתי פגישת ייעוץ ראשונה לח'- אמנית מוכשרת ומדהימה,
וזה מה שהיא אמרה:
"״כל פעם שאני מסיימת ציור ומעלה-
אני מקבלת מחמאות ופידבקים מדהימים, ולפעמים אפילו מוכרת את הציור…
אנשים ברשת מפרגנים לי, ואפילו אמנים אחרים,
אבל כל זה נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה.
אני לא חושבת שאני טובה בכלל ומפחדת שהם יגלו את זה…"
נשמע מוכר?
ואיך ביונסה קשורה לכל זה?
לפני כמה שנים, בריאיון לאופרה וינפרי, ביונסה הודתה שהיא מתמודדת עם תסמונת המתחזה.
כן. אחת הנשים המצליחות ביותר בעולם, עם מיליוני מעריצים.
מרגישה את זה גם.
אבל זה לא חייב להיות ככה-
היא סיפרה שכדי להתמודד עם תסמונת המתחזה שלה, ועם פחד הבמה – היא מצאה שיטה שעזרה לה להתמודד עם זה ולנצח את הפחד המשתק.
היא בעצם "ממציאה דמות" – סוג של אלטר אגו, שיוצאת רק במצבים מסויימים(למשל כשהיא עולה לבמה, או כשאנחנו נכנסים לסטודיו 🙂 )
לדמות של ביונסה קוראים סשה פירס (בתרגום מאנגלית – סשה הנועזת)
וכשמה כן היא.
סשה – שלא כמו הדמות הרגילה של ביונסה- היא עוצמתית, נועזת, חצופה ופלפלית.
היא אנרגטית ואוהבת תשומת לב,
היא דיווה.
באותו ריאיון אייקוני ביונסה סיפרה שהיא לא האמינה לעצמה בהתחלה,
אבל היא עשתה משהו שנקרא "fake it till you make it",
כלומר זייפה את הביטחון ואת הדמות המומצאת הזו
עד שהיא נהייתה חלק טבעי מהצורה שבה היא מופיעה על במות –
כשהיא בדמות הזו, היא הולכת אחרת, חתך הדיבור שלה שונה,
המחשבות שלה ממוקדות בהופעה בלבד, והיא מרגישה ביטחון ביכולות שלה.
בסוף ההופעה? היא חוזרת להיות עצמה,
אבל היא כבר ביצעה את החלק המפחיד והקשה,
וזה מה שחשוב 🙂
מה שאפשר ללמוד מזה, זה שכולנו חווים את זה 🙂
זו תחושה נפוצה מאוד בקרב בני אדם ובמיוחד אצל אמנים.
מה שאפשר וכדאי לעשות הוא לנשום עמוק, להסביר לעצמנו שזה בסדר גם אם ניצור משהו פחות טוב היום,
כי הכי חשוב זה שבכלל ציירנו, להיכנס לדמות של הצייר שבטוח שבתוכנו,
ולתת למוזה ולידיים שלנו לעשות את שלהן 🙂
_____________________________________________________
דרך טובה נוספת להתמודד עם תסמונת המתחזה היא ללמוד.
הוכח מחקרית שכשאנחנו לומדים טכניקה,
בעיקר אם זה מאדם שאנחנו סומכים עליו ועל היכולות שלו-
אנחנו מרגישים יותר ביטחון והרמה שלנו עולה מאוד מהר בזמן קצר.
אם זה משהו שמעניין אותך – הקורס שלי זמין לרכישה כאן
מקווה שזה עזר לך,
אני אשמח לענות על שאלות נוספות שיש לך בעניין תסמונת המתחזה או לשמוע סיפורים בנושא!
לחיי האמנות שלך,
ארינה
